054-460-7526 צרו קשר
מכתב תודה מיהודה עמיחי על עיצוב ספר האומן "משלושה או ארבעה בחדר"
ביקורת תערוכה מתוך "המלצות סיבוב השבוע-מעריב" מתאריך 26.5.89
מחשבות על "מקום" של דליה-רות הלפרין
אסתי הלפרין מימון
"מקום" הוא ספר שיכול להוות קרקע איתנה ופורייה לשיח על אמפתיה, על קושי בהשתלבות חברתית, על הבנה בין אישית ובעיקר על חוסן נפשי. הוא גם יכול לשמש ככלי לשיח טיפולי עם דגש על היכולת להישען על דמות חמה ורגישה המספקת מרחב בטוח לעיבוד רגשי דרך דמיון ותובנות. הכיסא העתיק מתפקד עבור הילדה כמעין סטינג טיפולי, בית הסבתה הוא מרחב עם חוקים אחרים, שיח אחר המיצג גם דרך השפה השונה (לדינו) והאוכל השונה. במובן הזה, ה"מקום" הפיסי שמופנם והופך למקום פנימי של שקט, הוא מקום המפגש של האישי והבין אישי, מקום מפגש בין-דורי, בין-שפתי ומייצג את היכולת ליצור חיבור בין עולמות שונים.
המפגש בין שתי השפות שמובאות בספר, העברית והלדינו, השפה פנימית והשפה חיצונית, מייצגות פער שלעיתים הופך לסתירה, לקונפליקט ולעיתים אף למלחמה. "מקום" מציע גשר חיצוני ופנימי בין שתי השפות שבו המפגש עם האחר נעשה דרך מלאכת התרגום. תרגום החוויה הפנימית שלנו כך שנוכל להיות מובנים, תרגום התנהגותו של האחר באופן שנוכל להבין את מניעיו. זהו ספר עם ערך טיפולי ואומנותי רב, גדוש ועשיר ככלי חינוכי, ומעבר לכל זאת, יפה מבחוץ ומבפנים.
אסתי הלפרין מימון היא פסיכולוגית קלינית, סופרת ומבקרת ספרות ילדים, בעלת ניסיון רב בעבודה עם צוותים חינוכיים וילדים בסיכון
כולנו זקוקים למקום. מקום שבו נעבד ונעכל קושי וכאב, מקום בו נתמלא בכוחות מחודשים, מקום להסתתר בו מפני הקושי שבחוץ, מקום לצאת ממנו ולהתגלות במלא יפעתנו בפני העולם. כפי שהיטיב לנסח זאת הפסיכואנליטיקאי ד. ו. ויניקוט: " זהו אושר להיות חבוי אך אסון לא להימצא". מהו המקום הזה, המתקיים בתווך שבין הפנים לחוץ? כיצד אפשר לזהות אותו בזמנים קשים? "מקום" ספר הילדים שכתבה דליה רות הלפרין מעניק תשובה יצירתית לשאלות אלה.
"מקום" מספר את סיפורה של ילדה שמנסה להשתלב בחברה הישראלית כתושבת חוזרת בירושלים. הילדה ששפתה, בגדיה ומנהגיה שונים מאלה של בנות גילה הישראליות הוותיקות מתקשה להשתלב חברתית וסובלת מלעג ומנידוי. סבתה, דמות תומכת ורגישה שמלווה אותה מעניקה לה מקום מפלט מהזירה החברתית הקשה, מספקת עבורה הזנה קונקרטית ורגשית ומעניקה לה מרחב בטוח בו היא יכולה לחוש רצויה ומוערכת כפי שהיא. המקום בו הילדה חשה בטוחה דיה להרגיש, לדמיין ולחשוב הוא כיסא עתיק בבית סבתה. הכיסא העתיק הזה מלווה את תהליך התפתחותה של הגיבורה, ומייצג את המקום הבטוח המופנם אצלה כחלק מתהליך עיבוד החוויות החברתיות הפוקדות אותה.
האיורים האומנותיים רבי הקסם, הזרימה העלילתית והטון הסיפורי המוצלח עומדים בפני עצמם, אך הספר ניחן גם בעומק פסיכולוגי רב וניכרים בו עקבות תיאורטיים של רעיונותיהם של קוהוט וויניקוט. עם זאת, הוא נעדר טון יומרני ודידקטי ומאפשר שיח פורה סביב נושאים מגוונים ברמה החינוכית, החברתית והפסיכולוגית. הוא מדבר אל הקוראים בגובה העיניים, בשפת העלילה והדמיון, מתעכב על אסתטיקה של טעמים ומרקמים, ובהתאם לכך גם בנוי באופן ייחודי מבחינה ויזואלית וחומרית.
סיפור מקסים, שמאפשר עבודה משמעותית
אפרת חבושה-פלדמן
אני חושבת שזה סיפור מקסים, שמאפשר עבודה משמעותית עם הפינות הקטנות והשקטות שלנו, אלה שמהן אפשר לשאוב כוחות, שמחברות אותנו לאיזה גרעין עמוק של הנפש, שיש בו תחושת שייכות שורשית.
אפרת חבושה-פלדמן היא מנהלת תחום המחקר והפיתוח בארגון ה-מילה המרכז הישראלי לביבליותרפיה להתפתחות וצמיחה בעזרת סיפורים, קריאה וכתיבה ומרצה ומנחת סדנאות, השתלמויות וקורסים בביבליותרפיה המתמחה בעבודה עם בני נוער והוריהם.
הספר 'מקום' מלא בקסם - יש בו ריחות וטעמים ותיאורים מנקודת מבטה של ילדה רגישה, שחווה שלל של רגשות - כמו בדידות ועצב ותחושת דחייה לצד חיבור עמוק, קשר ונחמה וגם משחקיות ודמיון. הכיסא - המתואר היטב גם במילים וגם באיורים - הוא מקום של שקט, של כוח, של חיבור לשורשים ולדמות מיטיבה ואוהבת - מה שנותן ביטחון, כוח וחיבור פנימי (שמייצר את ה"שקט" הזה, שמתואר כל כך יפה).
האיורים גם הם נפלאים, הקווים מצד אחד ברורים וממחישים ומצד שני מאפשרים הרבה מקום לחוויה האישית, להשלמה מהדמיון. במיוחד תפסה אותי דמותה של סבתא נונה. ניכר שהיא אויירה בידיים אוהבות, שמכירות אותה לעומק ומביטות בה בעיניים מלאות אהבה והערכה.
מאוד אהבתי את הרעיון שהמקום השקט והבטוח שלנו הוא זה שמחובר לשורשים, להיסטוריה, למורשת הפרטית. במקומות האלה הילדה לא לבדה, היא מחוברת, קשורה ומוגנת, ואהבתה לספרים ולעולמות הדמיון ניזונה מהם. וגם, במידה מסויימת, מהבדידות וחוסר השייכות שהיא חווה.